החלטה בתיק בש"פ 8749/10

           בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי  בנצרת (כב' השופט ב' ארבל) מיום 11.10.10, שדחה את הערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום בנצרת לענין התנאים המגבילים שהושתו על העורר.

1.             בכתב האישום שהוגש כנגד העורר, יוחסו לו עבירות של תקיפת עובד ציבור ופציעה בנסיבות מחמירות. מן המתואר בכתב האישום עולה כי ביום 8.6.10 הוזעק העורר יחד עם אביו לאזור יער טורעאן על-ידי אחיו, שנצפה על-ידי פקחי הקרן הקיימת לישראל (להלן: קק"ל) כשהוא מעמיס אבנים על טרקטור ונשאל על-ידם למעשיו. העורר הגיע עם אביו ועוד כעשרה אנשים (להלן: ההמון), שהיו מצוידים במוטות ברזל ואחד מהם אף היה חמוש בסכין. אביו של העורר גידף את הפקחים וההמון שעט לעברם, תקף אותם במכות ויידה לעברם אבנים. לפי כתב האישום, העורר, שהיה מצוייד במוט, תקף באמצעותו את הפקחים. במהלך האירוע, כך נטען, תקפו אביו ואחיו של העורר את אחד הפקחים, בעוד פקחים אחרים מנסים להגן עליו, ואביו של העורר איים על הפקח כי "ירצח אותו ויגיע למשפחתו" וכי יביא אקדח ויהרוג את הפקחים. עוד צוין בכתב האישום כי בעל הסכין אף הניפו בידו ורץ לעברו של אחד הפקחים. בשלב זה ירה אחד הפקחים 3 יריות באויר וההמון נסוג לאחור. הפקחים, שנפצעו באורח קל מן התקיפה, פונו לטיפול רפואי.

2.             העורר נתפס באקראי כחודשיים וחצי לאחר האירוע המיוחס לו ונעצר, וזאת לאחר שלא התייצב לחקירות אליהן זומן בתקופה זו. לאחר 3 ימי מעצר, הורה בית משפט השלום בנצרת על שחרורו למעצר בית בתנאים מגבילים, וזאת בניגוד לבקשת המאשימה להשאירו במעצר. ערר שהגישה המאשימה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ובאותו יום הוגש כתב אישום נגד העורר, בצירוף בקשה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. יחד עם זאת, ציינה ב"כ המאשימה כי היא מסכימה לשחרור העורר למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, בכפוף לערבויות והפקדה כספית, וזאת לאור שחרורו של אחי העורר שנסיבותיו דומות. 

           בית המשפט השלום (כב' השופט ג'' אזולאי) הורה בהחלטתו מיום 2.9.10 על שחרורו של העורר למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני בבית דודו בכפר טורעאן וכן על הפקדת סכום כספי וערבות עצמית, לצד שתי ערבויות צד ג'. בהחלטתו ציין בית המשפט כי הודעות המתלוננים, דו"חות השוטרים והתעודות הרפואיות, מקימים יחד תשתית ראייתית לכאורה. כן צוין כי מהודעות העורר עצמו עולה כי נכח בזירת האירוע, הגם שלטענתו לא נקט באלימות פיזית כלפי המפקחים. באשר לעילת מעצר - קבע בית המשפט כי זו נובעת מהמסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לעורר. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי ניתן באמצעות חלופת מעצר להפיג במידה סבירה את החשש כי העורר ישוב ויבצע עבירות, הגם שציין כי קיים ספק באשר לציות העורר לתנאי שחרורו.

3.             העורר ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בנצרת וטען כנגד קביעת בית משפט השלום בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובדבר מסוכנותו. בהחלטתו מיום 11.10.10 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' ארבל) את הערר. בית המשפט המחוזי ציין את הראיות אליהן הפנה בית משפט השלום בהחלטתו והוסיף על כך גם את עדויותיהם של שני פקחים שאף עומתו עם העורר וזיהו אותו באופן ודאי כמי שנטל חלק פעיל באירועים. ראיות אלה, קבע בית המשפט המחוזי, מחזקות את התשתית הראייתית, הרבה מעבר לנדרש לצורך הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה. אף בקביעת בית המשפט השלום בדבר מסוכנות העורר, לא מצא בית המשפט המחוזי כי נפל פגם, לאור אופיו האלים של האירוע המיוחס לעורר. כן ציין בית המשפט המחוזי את העובדה כי העורר לא התייצב לחקירתו, אלא נתפס באקראי. לאור כל האמור - נקבע כי בית משפט השלום ערך איזון ראוי בקובעו תנאי שחרור שיהא בהם כדי לאיין את מסוכנות העורר.

           יצוין כי עוד בטרם הוגש הערר, הגיש ב"כ העורר בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום, לענין יציאתו לעבודה, אולם זו נדונה ביום 26.10.10, לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בערר. בית משפט השלום (כב' השופט ג'' אזולאי), קיבל את טענת המאשימה כי העורר העלה את בקשתו ליציאה לעבודה במסגרת הדיון שהתקיים בערר, ומשבית המשפט המחוזי דחה את הערר - אין מקום לשוב ולדון בבקשה ליציאתו לעבודה. בית משפט השלום קבע כי בקשה זו נדונה למעשה על-ידי בית המשפט המחוזי ומאז החלטתו לא השתנה דבר מלבד חלוף זמן קצר שאין בו כדי להצדיק עיון חוזר. 

4.             הערר שלפני נוגע להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.10.10. בהודעת הערר נטען כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לעברו הנקי של העורר ולמידת מעורבותו באירוע. ב"כ העורר הטעים כי מעורבותו של העורר מסתכמת בכך שנכח בזירת האירוע, שלטענתו התרחש בשטחם הפרטי של העורר ומשפחתו. בהקשר זה העלה ב"כ העורר טענות בדבר חומר הראיות וטען כי התמונה המצטיירת מכתב האישום והחלטות הערכאות דלמטה היא של אירוע חמור באופן ניכר מזה שאכן אירע. העורר הוסיף וטען לחומרתם היחסית של התנאים שהושתו עליו, ובפרט התייחס לפגיעה בפרנסתו הנובעת מהאיסור על יציאתו לעבודה. ב"כ העורר הטעים כי הפגיעה בפרנסה קשה במיוחד לאור מועד הדיון הבא הצפוי בינואר 2011, עד אז יחלפו כ-5 חודשים מעת מעצרו, וכן לאור העובדה כי גם אביו ואחיו של העורר עצורים במעצר בית בשל אותו אירוע ואינם רשאים לצאת לעבוד. לטענת ב"כ העורר, מגבלות אלה עלולות להוביל את העורר להסכים לעסקת טיעון שאינו רוצה בה. ב"כ העורר טען עוד כי אין הגיון בתנאים שהושתו עליו וזאת היות שאף אם יורשע אינו צפוי לעונש העולה על מאסר על תנאי. כן ציין כי אין בהסרת המגבלות כדי לבסס חשש כי ישבש הליכי משפט היות שלטענתו, לא יוכל להשפיע על עדים שלטענתו כולם פקחי קק"ל. עוד נטען כי הערבויות שהופקדו מבטיחות כי יתייצב למשפט ולא ינסה לחמוק מן הדין.

           יצוין כי בדיון שנערך לפני לא חזר ב"כ העורר על טענותיו לענין קיומן של ראיות לכאורה, ואף לא הגיש חומר ראיות על מנת שאפשר יהיה לבחון טענות לענין זה. תחת זאת, התמקד ב"כ העורר בבקשתו להקל בתנאי שחרורו של העורר באופן שתותר יציאתו לעבודה במקום העבודה המוצע על-ידו אצל אחד ממפקחיו, שהינו קבלן טייח. 

5.             עמדת המשיבה לא הובאה  בפני בשל שביתת הפרקליטים.

6.             לאחר ששמעתי את טענות ב"כ העורר ועיינתי בהחלטות שניתנו על-ידי הערכאות דלמטה - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

           כאמור, העורר טען טענות שונות כנגד קביעת הערכאות דלמטה, אולם בדיון שנערך לפני לא חזר ב"כ העורר על טענות אלה ואף לא צירף את חומר הראיות על מנת שאפשר יהיה לבחון את טענותיו לענין חומר הראיות, אלא ביקש להקל בתנאי שחרורו באופן שתותר יציאתו לעבודה. משכך, נקודת המוצא של החלטתי היא כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורה וכי קיימת עילת מעצר, שיסודה במסוכנות העורר הנלמדת מאופי העבירות ומנסיבות האירוע המיוחס לו ואף נתמכה בעובדה כי העורר לא התייצב לחקירתו עד אשר נתפס באקראי. אף קביעת הערכאות דלמטה כי ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר - אינה נדרשת לבחינה מחודשת. השאלה הניצבת לפני היא האם ניתן היה לאיין מסוכנות זו, כמו גם את החשש משיבוש הליכי משפט ומהימלטות מן הדין, באמצעות חלופת מעצר מקלה יותר שתאפשר את יציאתו של העורר לעבודה.  ודוק, לא נעלם מעיני כי העורר העלה בקשה זו במסגרת בקשה לעיון חוזר, שנדונה אך לפני פחות מחודשיים ונדחתה. אולם, עיקר הטענות שהעלה ב"כ העורר בפני נגעו לנסיבות שהיו קיימות מלכתחילה, ומשכך אין בהן שינוי נסיבות שמקומו בעיון חוזר, אלא בערר על המשקל שניתן להן בהחלטה הראשונית של בית משפט השלום בענין חלופת המעצר.

           נסיבות אלה כוללות בראש ובראשונה את קשיי הפרנסה עליהם מצביע העורר, הנובעים מכך שלצד התנאים המגבילים שהושתו עליו, הוטלו תנאים דומים אף על אביו ואחיו. אכן, אין חולק כי הטלת מגבלה על נאשם שמשמעותה איסור יציאתו לעבודה פוגעת פגיעה קשה בנאשם, שעודנו נהנה מחזקת החפות, ופעמים רבות, כמו במקרה שלפני, גם בבני משפחתו (בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (לא פורסמה, ניתנה ביום 31.10.07)). אולם על בית המשפט, בעת בחינתו את מידתיותה של פגיעה זו, לאזנה אל מול האינטרסים הניצבים מנגד, אותם נועדה חלופת המעצר להבטיח - שמירה על שלום הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם והבטחת ניהולו התקין של ההליך המשפטי (בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 11.4.06)).

           בענייננו, התייחסו הערכאות דלמטה למסוכנותו של העורר הנלמדת מנסיבות האירוע המיוחס לו ומן העבירות בהן הוא מואשם - תקיפת עובדי ציבור שמילאו את תפקידם לפי חוק ופציעתם בנסיבות מחמירות. ב"כ העורר טוען בהקשר זה כי מעורבותו של העורר היתה פחותה מן המיוחס לו ומציין כי אף בהעדר עברו הפלילי יש כדי ללמד על כך שלא נשקפת ממנו סכנה. כאמור, אין בידי להתייחס לטענות ב"כ העורר בדבר החומר הראייתי ממנו נלמדת מידת מעורבותו באירוע, היות שזה לא הוצג לפני, אולם אעיר כי אף אם יתברר כי מידת מעורבותו של העורר באירוע מסתכמת כטענתו בנוכחותו במקום האירוע, יתכן כי די בכך כדי להצביע על מסוכנות, וזאת נוכח האפקט המאיים שיוצרת תקיפה המתבצעת על-ידי חבורת אנשים, אף אם חלקם לא לוקחים בה חלק פעיל (ראו והשוו: ע"פ 6153/09 עמיחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.1.10)). אף בטענת העורר בדבר העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, אין כדי לשנות ממסקנה זו, שכן עברו הפלילי של נאשם הינו רק אחת האינדיקציות למסוכנותו ( בש"פ 3327/10 ‏ג'מאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 13.5.10)).

           יתרה מכך, לא התרשמתי כי בשלב זה ניתן להבטיח את ניהולו התקין של ההליך, באמצעות חלופת מעצר מקלה יותר. העובדה כי העורר לא התייצב לחקירתו עד אשר נתפס באופן אקראי, יש בה כדי ללמד כי הוא אינו נרתע מן החוק ואף יכולה להצביע על חשש להימלטותו מן הדין. קשה לקבל את טענת בא-כוחו כי הערבויות שהופקדו יפיגו חששות אלה. כך גם אין לקבל את טענות העורר כי אין חשש כי העורר ישפיע על עדים, שכן עדי התביעה הם פקחי קק"ל. העורר בעצמו מצביע על מי שנכחו באירוע ויכולים לטענתו לחזק את גרסתו ומשכך, אין לבטל את האפשרות להשפיע עליהם.

           לאור האמור, נראה כי האיזון בין האינטרסים השונים - הפגיעה בפרנסתו של העורר ושגרת חיו, אל מול השמירה על שלום הציבור והבטחת ניהולו התקין של המשפט - מוביל בשלב זה למסקנה כי דין הערר להידחות. למותר לציין, כי בחלוף הזמן יכולה נקודת האיזון להשתנות, וזאת גם לאור שיקולים נוספים דוגמת קצב התקדמות ההליך, והעורר יוכל להעלות טענותיו לענין זה במסגרת בקשה לעיון חוזר.

           ניתנה היום, ח' בטבת תשע"א (15.12.10).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: